טיפ כתיבה שבועי: עניין רגשי Or Not To Be

בעיני עניין ריגשי הוא פסגת השאיפות של כל סופר. לגרום לקורא אלמוני להרגיש משהו כשהוא קורא את פרי יצירתו של אותו סופר או סופרת. עניין רגשי הוא ההבדל בין מתח לשיעמום, בין ציפייה לאדישות ובין ספר טוב ל...אחד קצת פחות.

עניין רגשי הוא החיבור בין הקורא לדמות, אם נוצר חיבור, העניין הרגשי מתפתח ויוצר חוויית קריאה אחרת לחלוטין, חוויית קריאה כמעט מושלמת. העניין הרגשי הוא מה שגורם לכם לרוב, בתור קוראים, לבלוע את הספר בימים ספורים, לפחד, להתעצבן או לשמוח כשקורה משהו בסיפור. כמובן, סיפור טוב הוא לא רק סיפור עם עניין רגשי, אבל הוא ללא ספק אחד התבלינים החשובים.

עכשיו אחרי שדי הבנתם מה זה עניין רגשי, הגיע הזמן להבין איך בדיוק מגיעים אליו. אני חושבת שזו אחת הנוסחאות היותר מורכבות שקיימות, אבל אני אנסה בכל זאת. לא מדובר בהענקת רקע ואישיות לדמויות משנה או יצירת גיבור גברי מושך ולא דוחה - אלא שילוב של כמה אלמנטים ביחד:

- ראשית, גיבור או גיבורה עם אישיות שהקורא מסוגל להזדהות איתה וכמובן פגם, אף אחד לא רוצה גיבור מושלם מדי.

- שנית אתם צריכים להעביר את הגיבור שלכם מסע מסוים או ללמד אותו לקח כלשהו, כדי שהגיבור בתחילת הסיפור לא יהיה זהה לזה שבסופו.

- ולבסוף, אתם צריכים ליצור עניין עם עלילה ודיאלוגים. זה אולי החלק הכי מתסכל, כי קשה להכניס אותו לשלב אחד מסוים. נכתבו לא מעט ספרים על איך ליצור עלילה מעניינת, סירטוני ווידאו, שיעורים - מה לא, אבל אני חוששת שזה מאוד אינדיבידואלי ואני לא אתיימר להגיד מה מעניין ומה לא. אז את החלק הזה אשאיר לדמיון שלכם.

אני כן אומר שאנשים אוהבים לראות בגיבור/ה משהו מעצמם. זה לא אומר שהדמות הראשית צריכה להיות בדיוק כמו נועם - היא לא חייבת להיות טבעונית חובבת גלידה ויוגה או לגדל בבית שלה בעלי חיים נטושים - היא יכולה להיות קצת לא בטוחה בעצמה או להרגיש שונה מהקהל, וזה יכול להספיק בשביל שאני אתחבר. עבור אנשים אחרים היא יכולה ליפול על גברים לא נכונים או לעבוד בעבודה שהיא לא אוהבת ולא מממשת את הפוטנציאל שלה, וזה יגרום להזדהות שאתם מחפשים.

ברגע שיצרתם דמות ראשית שניתן להזדהות איתה (וכמובן הקפתם אותה בדמויות משנה עמוקות ועלילה מתאימה) רוב הקוראים יתחילו לפתח עניין רגשי וציפיות מסוימות מהסיפור שלכם, ציפיות שצטרכו לעמוד בהן (אבל זה כבר לפוסט אחר).

אני קוראת עכשיו לקטורה על בחורה שבכלל לא מזכירה אותי: היא אמריקאית שלובשת שמלות צבעוניות וחולמת להצליח בגדול בלי עזרת ההורים שלה. אבל משהו במזג החם שלה ובדרך שבה היא מתעצבנת ואומרת מה היא חושבת יוצר את ההזדהות שכנראה יצרה ביננו את החיבור הרגשי, ועכשיו אני רוצה לדעת מה הצעד הבא שלה. אפילו התעצבנתי ממש באחת הסצנות, ואני ממש אוהבת שזה קורה: אני, יושבת על הספה וקוראת מהטאבלט שלי, עצבנית ללא סיבה נראית לעין וממלמלת לעצמי. לפעמים אני צוחקת פתאום ובקול רם וממשיכה לקרוא. זה נשמע לחלקיכם כאילו אני קצת משוגעת (ואולי זה באמת המצב), אבל זה מה שספר טוב מוציא ממך.